שישה משחקים בלבד הלילה, כולל שלושה קרבות מרתקים במערב: פורטלנד המשתפרת ודמיאן לילארד הרותח מגיעים ליוסטון. סן אנטוניו שנלחמת על הפלייאוף פוגשת את יוטה הלוהטת ויש מפגש לא רע בכלל בין סקרמנטו לאוקלהומה.

05:00-פורטלנד טרייל בלייזרס (27-20)-יוסטון רוקטס (17-29)

רמת עניין: שווה לקום למחצית השנייה.

פורטלנד משתפרת. זה מתחיל בבן אדם אחד – דמיאן לילארד שבכושר אדיר. הוא קלע 61, 47 ו-50 בשלושת משחקיו האחרונים ועם 34.7 למשחק ב-13 המשחקים האחרונים של הבלייזרס. טרבור אריזה נראה טוב בחמישייה במשחק הבכורה שלו בפורטלנד (ופחות במשחק השני, אותו הם ניצחו), חסן וויטסייד וכרמלו אנטוני לא רעים אבל ההגנה עדיין לא שם. הם יקוו לשחק על הכושר של לילארד כל הדרך לפלייאוף, ממנו הם רחוקים 3 משחקים.

בצד השני הם פוגשים קבוצה נוספת שמתבססת על סקורר אדיר. ג'יימס הארדן, בניגוד ללילארד, לא בכושר טוב במיוחד. הוא פספס את שני המשחקים האחרונים של הרוקטס ובחמשת המשחקים לפניהם נעצר על 23 נקודות ב-17.3 זריקות מהשדה, לעומת 37.8 ב-24.5. היריבות של יוסטון מנסות למנוע מהארדן, שישחק הערב, להשיג זריקות ולתת לשאר לנצח אותם.

זה מה שפורטלנד עשו ב-15.1. הארדן נעצר על 13 נקודות ב-12 זריקות וזה היה המשחק של ראסל ווסטברוק שקלע 31 נקודות. ווסטברוק מקבל את הבמה כשהיריבות עושות ככל שביכולתן לעצור את הארדן. הוא עם 31.9 נקודות למשחק בינואר, כשבחודש הזה הוא עם 2.2 ניסיונות למשחק מהשלוש, לעומת 4.9 לפני כן. יש לבלייזרס את הכלים, כמו שהם הראו באותו משחק לפני שבועיים, לעצור את הארדן ובמקביל לסגור טוב את הצבע לווסטברוק עם וויטסייד. יחד עם הביתיות והיד הרותחת של לילארד, יהיה ניצחון של פורטלנד.

קשה להתעלם מהמוות הטרגי של קובי בראיינט, והוא יזכה למקום משלו בפריוויו. במקום טקסט ארוך שמספר על תפקידו של המנוח בעיצוב חווית הכדורסל שלי נחגוג את חייו, עם מהלך גדול שלו במגרש הביתי של כל אחת מהיריבות. כאן, ב-2004, הוא שולח את המשחק להארכה וקולע סל ניצחון נגד הבלייזרס של זאק רנדולף. הוא קלע 37 נקודות במשחק הזה.

04:30-סן אנטוניו ספרס (26-20)-יוטה ג'אז (14-32)

רמת עניין: המשחק הראשון לפתוח כשנכנסים לאפליקציה של הליגה בבוקר.

יוטה בכושר נהדר, למרות ההפסד ליוסטון חסרת קפלה-הארדן-ווסטברוק. באותו משחק הם סבלו מסמול בול יחסי של הרוקטס ששיחקו ללא סנטר וחטפו 126 נקודות. ההפסד השני שלהם ב-2020 הגיע בהארכה מול ניו אורלינס שלא שיחקה עם גבוה מסורתי, אבל הם ניצחו 19 מ-22 המשחקים האחרונים שלהם. אין הרבה חדש תחת השמש – דונובן מיטשל הולך להיות באול-סטאר, רודי גובר בדרך לטריפיט בשחקן ההגנה של העונה ואינגלס ובוגדנוביץ' מעולים. מייק קונלי חזר מהפציעה ועדיין לא טוב: בחמשת המשחקים האחרונים הוא עם 8.2 נקודות ו-2.2 אסיסטים במשחק מהספסל. לא מה שהג'אז ציפו.

סן אנטוניו הפסידו במפתיע לשיקגו ללא למרקוס אולדריג', שצפוי לשחק הערב. הרחבת הטווח של אולדריג' היא נושא שדובר בו רבות וגם על הכושר הטוב של דמאר דרוזן, אבל היום אני רוצה לדבר על משהו אחר: הם לא מצליחים לסגור משחקים. 29 משחקים של הספרס היו צמודים (הפרש של 5 נקודות ב-5 הדקות האחרונות) והם ניצחו רק 11 מהם. שלושת ההפסדים האחרונים שלהם היו במשחקים צמודים והחולשה בקלאץ' עוד עלולה להשאיר אותם מחוץ לפלייאוף – ממפיס, לשם השוואה, ניצחו 12 מ-21 כאלה.

בואו נדבר קצת על המצ'-אפ. הרחבת הטווח של אולדריג' מעודדת אבל הוא לא יהיה שחקן שזורק 10 שלשות במשחק ומוציא את רודי גובר מהצבע, והספרס לא קבוצה שחיה על שלשות – היא פשוט למדה, השנה, לחיות עם השלשות. נגד קבוצה ברמה של הג'אז, במיוחד כשליוטה יש את הכלים לסגור את דמאר דרוזן או להציב מולו את גובר כל פעם בה הוא יחדור לצבע, אני הולך עם יוטה בהפרש של 8 עד 12 נקודות.

המשחק הראשון של גמר המערב, 2001. טים דאנקן ודיוויד רובינסון עושים עבודה טובה על שאקיל אוניל (28 נקודות ו-11 ריבאונדים, ערב ממוצע יחסית לשאק של אז) ומשאירים את הבמה לקובי בן ה-22, אתלט אדיר. הוא סיים עם 45 נקודות, 10 ריבאונדים ו-5 הטבעות אדירות.

05:00-סקרמנטו קינגס (29-17)-אוקלהומה סיטי ת'אנדר (20-28)

רמת עניין: הולך טוב עם הקפה של הבוקר*.

*המערכת רוצה להביע את תנחומיה הכנים והעמוקים ביותר לכל אלה ששותים את הקפה של הבוקר בשעות האלה.

הת'אנדר ניצחו חמישה משחקים ברציפות לפני ההפסד לדאלאס בלי כריס פול, שיכול לשחק הערב. פול נהדר בתקופה הזאת עם 24 נקודות ו-6 אסיסטים למשחק, כשהעונה הוא נראה כמו ה-Point God שהיה בקליפרס ולא הסייד-קיק הכבוי שהוא היה ביוסטון. כוח האש של דניס שרודר מהספסל והריווח של דניאלו גלינארי הופך אותם לקבוצה טובה שממשיכה לשחק כדורסל מצויין. הם יותר קרובים למקום השני מהמקום השמיני במערב ויכולים לאיים על ששת הראשונות, כשאף אחת לא רוצה לקבל את הקליפרס בסיבוב הראשון.

הם פוגשים קבוצה קצת, אם תרצו, מתוסבכת. הקינגס ניצחו את שני המשחקים בהם באדי הילד עלה מהספסל כשהוא קולע 21 (58.3% מהשדה) ו-42 נקודות בהתאמה, אבל הם היו נגד שיקגו ומינסוטה. היום המבחן הרציני הראשון של הילד כמחליף ושל הרוטציה היחסית חדשה של הקינגס, כשבוגדן בוגדנוביץ' פותח ליד די'ארון פוקס ומאפשר לחמישייה הפותחת של סקרמנטו קצת יותר גמישות.

השאלה הגדולה היא ההגנה שלהם. לא ברור איזה שומרים טובים יש לסקרמנטו בעמדות הגארד, אולי מלבד קנת' בייזמור שמשתלב לא רע מאז שהגיע מפורטלנד, והם יצטרכו לעצור את השחקנים הנהדרים של אוקלהומה. פער האיכות גדול מדי, תחת ההנחה שפול משחק, כשיש לת'אנדר את הכלים לעצור את הגארדים של סקרמנטו עם פול ואלכסנדר. לכן נלך עם אוקלהומה סיטי.

סדרת הסיבוב הראשון של הלייקרס נגד הת'אנדר ב-2010 הייתה טובה. הלייקרס ניצחו קבוצה צעירה ומלהיבה בשישה משחקים, וכולם היו בטוחים שהעתיד שלהם – מה שיכל לקרות אם קווין דוראנט, ראסל ווסטברוק וג'יימס הארדן היו נשארים ביחד. שאלת "מה אם" גדולה לא פחות על העשור הקודם נמצאת בטרייד של כריס פול ללייקרס שנדחה, ולכן זאת הזדמנות טובה לראות את מהלכיו הגדולים של קובי מאותה סדרה, חלקם בסטייפלס סנטר:

02:00-אינדיאנה פייסרס (17-30)-שיקגו בולס (30-19)

רמת עניין: שווה צפייה אם אתם תקועים מול הטלוויזיה ולא מוצאים את השלט.

אינדיאנה מעולה. למרות ההפסד שלהם לפורטלנד במשחק ה-50 של לילארד הם ניצחו 7 מ-9 האחרונים, כשהם פשוט משחקים נכון – הרבה שחקנים חכמים מובילים להתקפה מצויינת, לצד לוח משחקים חביב (שיקגו, גולדן סטייט, מינסוטה פעמיים) וכושר טוב של טי ג'יי וורן. היום העונה שלהם תשתנה, כשויקטור אולדיפו חוזר מפציעה. אחרי הפצעה הנוראית בשריר הארבע-ראשי באמצע העונה שעברה אולדיפו אמור לשחק לראשונה מאז תחילת 2019 ואנשים שוכחים כמה טוב הוא היה כששיחק – אחד הגארדים השומרים הטובים בליגה, חוטף בחסד ושחקן שהשתפר כמוסר וכריבאונדר אחרי עונת הפריצה שלו, נוסף על יכולתו כסקורר.

הוא בחר יריבה נוחה יחסית לחזור מולה. שיקגו בולס ניצחה אמנם את שני משחקיה האחרונים אבל לא ניצחה יריבת פלייאוף מאז ה-14.12, אז שיחקו מול קליפרס חסרה. קריס דאן ממשיך להתקדם, לוק קורנט ות'דאוס יאנג הם קו קדמי נחמד שמרווח את המגרש טוב ותורם גם בהגנה, אבל הם לא קבוצה טובה. הפציעות של שחקני המפתח פוגעות בהם – וונדל קרטר, לאורי מרקנן ואוטו פורטר, שלושה מארבעת שחקני הליבה של הבולס, לא משחקים. כשלפייסרס יש איזה 5 שחקנים שונים שיכולים לשמור על לאבין (ברוגדון, אולדיפו, לאמב, הולידיי, וורן) אז הם ינצחו בקלות את שיקגו המפורקת. אינדיאנה.

הגמר הראשון של קובי היה ב-2000, נגד אינדיאנה. באותה שנה הוא באמת היה הסייד-קיק של שאק כשהוא עם 15 נקודות למשחק בסדרת הגמר ואוניל עם 38 נקודות ו-17 ריבאונדים, אבל משחק 4 היה משחק נהדר שלו. שאק התפוצץ עם 36 נק' ו-21 ריב', אבל בראיינט קלע 28 נקודות, כולל 8 מ-12 האחרונות של הלייקרס:

02:30-ברוקלין נטס (26-19)-דטרויט פיסטונס (31-17)

רמת עניין: קריאת הסיקור ומבט בבוקס-סקור, בתקווה שהמשחק יהיה פחות אפור מהמגרש של הנטס.

הניצחון היחיד של ברוקלין בשבעת המשחקים האחרונים הגיע נגד דטרויט. הם מנסים להבין איך לשחק עם קיירי אירווינג, אבל יש להם את הבעיות של תחילת העונה: קיירי קולע 24.8 נקודות למשחק מאז שחזר מפציעה, ברוקלין ניצחה 2 מ-6 המשחקים בהם שיחק. ספנסר דינווידי, ג'ו האריס והשאר משחקים משמעותית פחות טוב, אבל לא ברור אם הוא בכלל ישחק הערב אחרי שעזב את האולם ולא שיחק נגד ניו יורק לאחר ששמע על מותו של בראיינט, בן טיפוחיו של אירווינג.

דטרויט לא כל כך טובה בכדורסל. הם הפסידו ארבעה מחמשת המשחקים האחרונים והשחקנים הצעירים שלהם מקבלים זמן משחק (שימו לב לסבי מיכאליוק שקולע מרחוק ולסקו דומבויה, למרות שהאחרון בתקופה לא טובה), אבל נראה שנקודת העניין המרכזית בקבוצה היא היעד העתידי של דריק רוז או אנדרה דראמונד בטרייד. הם נגררו להארכה בהפסד לנטס, אמנם בלי רג'י ג'קסון, אבל קשה לראות אותם מנצחים, עם או בלי אירווינג. ברוקלין.

ברוקלין, בגלגולה כניו ג'רזי, הגיעה פעמיים לגמר בתחילת שנות ה-2000. ב-2002 זה היה נגד הלייקרס של שאקובי, כשעכשיו בראיינט כוכב שווה או כמעט שווה לשאקיל ולא המספר 2 שלו. המשחק השלישי של הגמר, הראשון בניו ג'רזי, היה אחד מהמשחקים הגדולים של הצמד כשהם סיימו עם 71 נקודות, 17 ריבאונדים, 6 אסיסטים ו-6 חסימות משותפות. זה גם היה המשחק הצמוד בסדרה. הנה המהלכים הגדולים ביותר של בראיינט מאותו משחק:

02:30-ניו יורק ניקס (34-13)-ממפיס גריזליס (24-22)

רמת עניין: מבט בתוצאה.

ממפיס מגיעה למשחק אחרי ניצחון נאה על דנבר, העשירי בתריסר המשחקים האחרונים (כשהיה רצף של שבעה ניצחונות, אז שני הפסדים ואז שלושה ניצחונות). הבסיס של ג'קסון-ברוקס-מוראנט ממש טוב כשהספסל שלהם מצויין והרוטציות טובות בהתקפה ובהגנה כאחד. טיילור ג'נקינס, המאמן הכמעט אלמוני של הדובים, הופך בשנתו הראשונה לאחד הטובים בליגה.

הניקס מבליחים לפעמים עם ניצחונות כמו זה נגד קליבלנד או נגד ברוקלין, אבל המומנטום שהיה להם מאז החלפת דיוויד פיזדייל במייק מילר נראה כמו זיכרון רחוק. הם ניצחו 3 מ-12 האחרונים שלהם כשהקבוצה עדיין לא מצליחה למצוא את האיזון בין ג'וליוס רנדל למיטשל רובינסון בקו הקדמי, מה שיכול להוביל לטרייד על אחד מהשניים. קשה לראות אותם מצליחים לנצח את הגריזליס, לכן משחק קל שילך לממפיס.

בניגוד למייקל ג'ורדן, אין יותר מדי רגעים זכורים של קובי מהמדיסון סקוור גארדן – בעיקר כי הוא שיחק בקונפרנס השני והניקס לא היו קרובים לגמר לאורך הרוב המוחלט של הקריירה שלו. יש משחק 61 נקודות ב-2009 נגד ניקס חלשה ואת האול-סטאר של 1998 בו שיחק נגד ג'ורדן. יש גם את המהלך הזה: